טיילתי במצרים במשך 4 שבועות, בחודש מאי 2021, מהצפון עד המערב ועד הדרום. אני בת 27, ואת הטיול תכננתי לבד ללא סוכנות או ארגון (האמת שרוב התכנונים נעשו מרגע לרגע) אז אני מאמינה שחלק מהסיפורים והמידע שאני משתפת יכולים מאוד לעזור לעוד מטיילים ומטיילות סקרנים ואמיצים! תיאור מסלול סיני -- קהיר -- גיזה -- אל-פאיום -- בחריה (מדבר שחור ולבן) -- אל-מניא -- אבו סימבל -- אסואן -- קומומבו -- אדפו -- לוקסור -- הורגאדה (סהל חשיש ואל-גונה) -- סיני *טיפ: חילקתי את הטיול לנושאים כדי שתוכלי לבחור ולקרוא מה שרלוונטי עבורכם. תהנו! חלק א׳ - ויזה? קל למזלי אני מחזיקה דרכון זר, אז החלק הזה רק רלוונטי עבור מטיילים עם אזרחות נוספת. הדרכון זר איפשר לי לטייל במצרים במשך חודש ולא לשבועיים, כפי שמותר למחזיקי דרכון ישראלי בלבד. הוצאתי ויזה דרך טופס שהגשתי אונליין באתר הרשמי של מצרים. חשוב להגיש את הבקשה לפחות 7 ימים לפני כניסה למדינה, ולא לשכוח לבחור ״אזרחות נוספת - ישראלית״ כדי למנוע בעיות בגבול! את האישור קיבלתי תוך 24 שעות, הדפסתי, והבאתי איתי למעבר טאבה, שמשם עברתי לתוך מצרים. בצד הישראלי אני הראתי את הדרכון הישראלי, ובצד המצרי אני השתמשתי בדרכון זר עם הויזה המודפס. חלק ב׳ - אוטובוסים סיני ← מצרים שימוש במוניות בסיני זאת הדרך הכי יעילה להגיע ממקום למקום, אך לטעמי יקר מאוד. מדהב, עליתי על אוטובוס מחברת go bus הסיע אותי ישר לשארם א-שייח (בערך 35 לירות). את הלוח זמנים קל למצוא באתר או באפליקציה. בשארם אני חברתי כוחות עם מיכאל, שגם תכנן טיול עמצאי ושזכיתי להכיר דרך הקבוצה הזאת של אוהבי מצרים! עלינו ביחד על אוטובוס מאותה חברה (go bus), ממוזגת ונוחה, לנסיעה הארוכה של 7 וחצי שעות לקהיר. הנסיעה עלתה בסביבות ה 130 לירה מצרית. חלק ג׳ - קהיר מרוב שיש אינסוף דברים ואטרקציות לעשות בסביבת קהיר, אני רק יכולה להביע דעה על מה שאני עשיתי, ולהמליץ למטיילים נוספים לתכנן טוב טוב מה בא לכם לראות כי הימים עוברים מהר ואין זמן לעשות את הכל! ביום הראשון לקחנו בית מלון על הנילוס - פחות ממליצה (דעה אישית!) אני לא התרשמתי מהאזור, שהיה מלוכלך ומרוחק מאזור המרכזי, ולמרות שהייתה איזה התרגשות באוויר לגבי לקום מול הנוף של הנילוס, לצערי החלק של הנילוס בקהיר הוא כל כך מלוכלך שהאפקט נאבד עלי. לא נורא. זה רק הולך ומשתפר, סמכו עלי. בירה על הנילוס במלון קמפינסקי ההוסטלים ובתי מלון הכי נעימים ומשתלמים כספית הם באזור של כיכר תחריר או ליד הרכבת התחתית של מוחמד נגיב (אני החלפתי כל יום או יומיים הוסטל בשביל החוויה ושינוי אווירה). כיכר תחריר ״פלוקה״, סירה על הנילוס תחבורה ציבורית התנהלתי בעיקר ע״י תחבורה ציבורית במצרים. בתוך קהיר, היה מאוד נוח לקחת את הרכבת התחתית, במיוחד שיש קרון מיועד לנשים בלבד. יש תחנות בכל רחבי העיר כדי להגיע במהירות ובקלות לאן שתרצו. אני גם הרגשתי בנוח להתנייד באוטובוסים ומיניבוסים בתוך העיר, בין-עירוני, לקחת רכבות, וללכת הרבה ברגל. רוב הזמן אני ביקשתי עזרה ממקומיים להכווין אותי, ועזרו לי בכיף כמעט כל פעם, מי שיכל. אני מבינה אם הרבה יעדיפו להשתמש ב uber, זה נורא חסר בישראל ומאוד בטוח, יעיל וזול במצרים. לא ממליצה לעצור מוניות ברחוב, ובטח ובטח לא לעלות על סוס ועגלה (בשום מקום ובשום עיר - ידוע שהרוב זה מפיה.) קפה שחור לפתוח את הבוקר המוזיאון המצרי בכיכר תחריר ענק, מרשים, מומלץ. למי שבאמת אוהב, מומלץ לסגור מדריך טוב מראש כי המוזיאון מרגיש מבולגן, כמו מבוך של עתיקות. קשה מאוד להבין או לעקוב אחרי כל היופי שם רק על בסיס הפתק הקטן מתחת לכל דבר (בהרבה מקרים, הפתק לא קיים בכלל.) חוויה שאסורה לפספס! שוק חאן אל-חלילי שוק שווה ביותר, גם אם זה רק להסתובב ולהתרשם אם אין לכם כוח להתמקח על כל דבר (אבל היי, זה שוק!) רק לא לשכוח באמת להתמקח ולהוריד את המחיר ללפחות שליש ממה שהציעו לכם, כי זה לא מתקרב למחיר האמיתי. פה תמצאו תכשיטים, זהב, מכשירים, אוכל, מתנות, טונות של אנשים, מוזיקה, וכל מה שחסר לכם בשוק הכרמל. שימו לב שיש כל מיני מסגדים מרשימים בסביבה שכדאי לעשות בהם עצירות, כמו מסגד אל-אזהר שנמצא ברובע המוסלמי. כשרי קלאסי ב10 לירות ״עשב״ סחוט ומתוק ב5 לירות מסעדה והופעה בשוק ב مطعم وكافية صاحب السعاده בגג של המסעדה ״מטעם וכאפיה צאחב אלסעאדה״ (مطعم وكافية صاحب السعاده) בשוק חאן אל-חלילי יש הופעות חיות כמעט כל ערב, עם רקדנים מסורתיים וזמרים ונגנים שיקחו אותכם לזמן אחר. אוכל בסדר גמור, מיצים טעימים מאוד, ההופעה והאווירה שווה את הכל. מקום אהוב ע״י מקומיים. אזור הקופטי הכרנו יומיים לפני זה את עבדאלרחמן, סטודנט לאדריכלות, בעט ניסיון מחיצת כביש בקהיר (משימה בלתי-אפשרית מרוב שאין רמזורים או חוקים.) קבענו להיפגש כולנו באזור הקופטי של קהיר, והחבר החדש שלנו בידר אותנו עם סיפורים וידע מזווית מיוחדת של מישהו שאוהב היסטוריה, ארכיטכטורה ובנייה. הסתובבנו בין מגוון כנסיות, מסגדים ובית כנסת אחד צנוע (שאסור לצלם - ותאמינו לי שניסיתי), ובית קברות ישן ומרשים. *טיפ: אפשר להגיע בקלות דרך הרכבת התחתית, תחנת היעד נמצאת מטר מאזור הקופטי. *טיפ: האוכל רחוב באזור הקופטי מאוד יקר (יחסית למצרים) בגלל שזה אזור תיירותי. פנורמה השישי באוקטובר (מלחמת יום כיפור) המוזיאון הכי מעניין שהייתי בו! מספר על ניצחונות המצריים ועל מלחמת יום כיפור (שישי לאוקטובר) בעיניי הצבא המצרית, מרתק לראות ולשמוע. חשוב לבדוק לפני אם הם פתוחים. למזלי למרות שהיו סגורים לרמדאן, פתחו לנו במיוחד ועשה לנו סיור חייל נוכחי בצבא שהוא מומחה בספרות והיסטוריה. החלק היפה של הקהיר את קהיר יכולתי לחלק לשתיים, קהיר העשירה וקהיר העממית. כל מה שצוין עד עכשיו חלק מקהיר העממית. קהיר העשירה היא יפיפיה, נקייה, אוכלוסייה שונה לגמרי, מסעדות וחנויות ברמה אחרת של קולינריות וניקיון - והיא כוללת את זמאלכ, קהיר החדשה ו Cairo City Festival. לא יצא לי לישון במקומות הנ״ל, המחירים יותר גבוהים מאשר במרכז העיר, אך היה שווה לשבור את השגרה של הרעש ובלגן של הקהיר העממית. זה עבדאלרחן, הסטודנט לאדריכלות, שלקח אותי לצד היפה של קהיר. הלכנו רגלית מעבר לגשר של קהיר כדי לחצות לצד של זמאלכ, איפה שהקונסוליות של מדינות שונות נמצאות, והסתובבנו בין חנויות יוקרה ואכלנו גלידה לא פחות שווה מגולדה. יום למחרת לקחנו אוטובוס ל Cairo City Festival Mall, קניון ענק בגדול של עיר קטן. שתינו קפה Starbucks מול המופעת מים ומוזיקה במזקרה שיש כל יום בחוץ. חלק ד׳ - גיזה שמתי את גיזה בקטגוריה נפרדת למרות שזה בתוך קהיר (קהיר פשוט ענקית!) כי גיזה שונה, והייתי פה יומיים. אפשר לקחת הוסטל או בית מלון ממש על קו הפירמידות, ומהגגות אפשר לצפות בהופעת אורות, או פשוט לקום ולשתות כוס קפה משובח מול הנוף המדהים הזה. אפשר גם ללכת לאכול, לשתות או לעשן נרגילה בכל גג של הוסטל או מלון שצופה בפירמידות מבלי להיות אורח. הפירמידות לטעמי אין צורך במדריך לפירמידות, אין מה להסביר בתוך המתחם. אם אתה מגיע ממקום מרוחק יותר ורוצה לתפור את הפירמידות, ממפיס וסקארה באותו יום (מומלץ), אז כדי לקחת נהג או מדריך שילווה לאורך כל הדרך. אני ומיכאל הסתובבנו באותו יום עם נהג בשם יחיה, שאסף אותנו מההוסטל במרכז קהיר. הכניסה לפירמידות בסביבות ה200 לירות, ואפשר לגמרי ללכת ברגל (למרות שיגידו לכם שזה מאוד מאוד רחוק - זה לא) אבל אני מאמינה שלרוב האנשים, חלק מהחוויה זה לרכב על גמל או סוס (סוסים זה נחמד - אבל להתמקח תמיד!) אם אתם מעוניינים להיכנס לתוך הפירמידות, ממליצה רק לפירמידה הגדולה. הפירמידות והספינקס זה אותה כניסה, אותו כרטיס. בגיזה אכלתי פעם ראשונה בחיי יונה על האש. נורא התעצבנתי (בעיקר מרוב רעב) שאין הרבה בשר על החיה הזאת, ואז כל המסעדות נסגרו מוקדם בגלל סגר הארצי. המלצה שלי אישית - חוץ מהפירמידות, אין יותר מידי מה להינות מגיזה. אני הייתי מקדישה את הזמן שלי במרכז קהיר. חלק ה׳ - אל-פאיום אחרי המלצה מיחיה, לקחנו מיניבוס מגיזה לאל-פאיום, כפר ענק עם כמעט 4 מיליון אנשים. (אפשר להגיע לאל-פאיום יותר בקלות מגיזה מאשר ממרכז קהיר). הנסיעה הייתה כמעט שעתיים ועלה בין 10 - 20 לירות. יורדים בטוניס, כפר אומנים מיוחד מאוד בתוך אל-פאיום, ומשם הלכנו רגלית לאגם קארון הענק בחוף מבודד. טוניס בתוך כפר האומנים טוניס יש בית אירוח מדהים שאת שמו שכחתי, אבל אשתדל לעדכן את הפוסט ברגע שאמצא. מקום ירוק, שקט, יפייפה, ואומנותי, עם ארוחות כחלק מהאירוח או בתיאום של שעה לפני. (חפשו מקומות לינה באל-פאיום - כל מקום יהיה יותר יפה מהשני). ואדי אל-ריאן בבית אירוח הכרנו אחד מהצוות, עלי, שהתארס לא מזמן עם רופאת שיניים. עלי לקח אותנו עם נהג לשמורת טבע ואדי אל-ריאן, אזור המשלב את המדבר ואת הירוק עם מפל מים שופע ומזמין. הסתובבנו בשמורה, שחינו וקפצנו למים, והגיבורים קפצו מצוקי המפל. סיימנו ב3 הרים מעוגלים המשקיפים על הנוף ועל השקיעה הוזמנו בסוף היום לבית של המשפחה של עלי לאיפטר, לשבירת צום הרמדאן. אמא של עלי קיבלה אותנו עם ידיים פתוחות, הכרנו את כל המשפחה מהאחים לאחיינים, ונפרדנו בצער רב. משפחה מדהימה שתישאר אצלי בלב תמיד. איפטר באל-פאיום עלי הביא למיכאל גלביה חגיגית כמתנה, ולקח אותו לתופר שיסדר לו את זה במקום לפני שנסענו כדי לחזור לגיזה, נסענו טוק-טוק מבית משפחת עלי לאזור המיניבוסים, ונסענו עד למרכז גיזה. חלק ו׳ - בחריה, המדבר השחור והלבן צריך לארגן ולתאם את הטיול למדברים מראש. יצרתי קשר ישירות עם המחנה של Ahmed Safari Camp, ועז מהצוות הציע לי מחיר מאוד הוגן (אחרי מחקר קצר באתרים אחרים ובטריפ-אדוויזר) וגם צירף אותי (על פי בקשתי) לקבוצת תיירים צעירים שהיתה אמורה לצאת לטיול ממש יום למחרת. החברה האלה התארחו ב Cheers Hostel בקהיר, ולמרות שלא ישנתי שם בעצמי, כשנפגשתי איתם בבוקר בהוסטל, ממש קינאתי באווירה הטובה ונעימה שהייתה שם. נראה כמו מקום מומלץ כדי להכיר תיירים אחרים! טיול קמפינג המחנה מארגנת הסעה ממרכז קהיר עד למדבר, ומשם דואגים לך להכל - ג׳יפים עם נהגים כיפים, סק״שים, אוכל לעל האש, שתייה, מוזיקה וכלים, נרגילה, מה שלא תרצו. למזלי נפלתי על קבוצה של תיירים מכל העולם והחוויה הייתה בלתי נשכחת - ממליצה לעשות את הטיול הזה כקבוצה, זה עושה את כל ההבדל. נרדמים מתחת לכיפת שמיים עם הרגשה שאתה נמצא בכוכב אחר. המדבר השחור והלבן קמים בבוקר לזריחה במדבר הלבן (אי אפשר להסביר כמה יופי), אוכלים ארוחת בוקר המאורגנת ע״י הצוות של המחנה, שותים כוס קפה בשטח, וממשיכים לבוקר ארוך של טיולים, עצירות בנקודות מצפה, המדבר השחור, שחייה באואזיס, אכילת מלון ואבטיח מתוקים, והרבה צחוקים. זריחה במדבר הלבן מבנה אבני מיוחד במדבר בחריה אואזיס אחרי ארוחת צהריים בשרית מאוחרת במחנה, ההסעה מחזירה את כל הקבוצה לקהיר. בחרתי להישאר לישון במחנה הירוקה. הסתובבתי בטבע, ברחתי מתרנגולות שרדפו אחריי בכעס, ושחיתי בבריכה טבעית. הכרתי את אמיר, בעל הקאמפ, אישתו המהממת ואת שני ילדיו שחלום שלהם להגיע לניו יורק. Ahmed Safari Camp - בחריה אואזיס בבוקר התפנקתי בארוחת בוקר חמה ואז בעל הקאמפ הקפיץ אותי לתחנת האוטובוס היחידה באזור, בכפר שליד, כדי שאמשיך את דרכי משם בנסיעה של כ-4 שעות לעיירה על הנילום, באזור שמוגדר כ Upper Egypt, בשם אל-מניא. חלק ז׳ - אל-מניא אל-מניא לא מקום מוכר או מפורסם במיוחד. יש אחוז גבוה של מצריים נוצרים, הרבה מסעדות, בתי קפה, וחנויות אופנה. סיקרן אותי לעשות משהו מחוץ לדרך שהוא לא תיירותי, ובאל-מניא יש תחנת רכבת שמשם תכננתי לנסוע לכל המקומות הדרומיים במצרים, כמו לוקסור ואסואן. להפתעתי, אל-מניא הייתה מאוד נעימה, נקייה, עם המסעדות אולי הכי מפנקות שהייתי בכל מצרים. תטיילו בקורניש (בטיילת) ותתרשמו מהנוף של הנילוס, הפארקים הירוקים ותלכו לאכול ולשתות באחד המסעדות/ברים גג איפה שנמצאים כל הצעירים! קבוצה של נשים דייגות שעוזרות לפרנס את המשפחה כל בוקר ישנתי בבית מלון לוטוס, מקום צנוע ולא יקר, מרחק הליכה מהטיילת של הנילוס ומרכז העיר, עם צוות נחמד מאוד. בעל המלון הזמין אותי לארוחת צהריים על חשבונו ביום האחרון - עם כל כך הרבה אוכל שכבר היה לי לא נעים! - והיתה לנו שיחה מרתקת על הדעות שלו לגבי קיום ההבדלים בין נוצרים ומוסלמים במצרים, והסכסוך בישראל (באותו זמן המצב בארץ היה שודר בכל טלוויזיה בכל ערוץ חדשות במצרים). למרות שבמיוחד בזמן הזה לא יכולתי להגיד שאני מישראל, זה אולי הפך את השיחה להיות יותר מעניינת. למרות כל זה, אל-מניא תמיד ישאיר אצלי טעם מר. מהרגע שהגעתי,הצמידו אלי ליווי של שוטרים לאורך כל היומיים שהייתי פה. בגלל שאני אישה שמטיילת לבד, ללא גבר, ואני מחוץ למסלול התיירותי של מצרים, אז הרגשתי שהם פשוט לא יודעים איך לעכל את זה. לא הצלחתי לשכנע אותם לוותר על הליווי. אני לא ממליצה לבנות שמטיילות לבד להגיע למקומות של Upper Egypt (העיירות לארוך כל הנילוס) לבדכן. החוויה עם השוטרים המלווים הייתה מאוד מתסכלת, הם בעצמם הציקו לי יותר מכל בן אדם רנדומלי ברחוב במצרים, ושמחתי להגיד להם שלום כשעליתי על הרכבת. רכבת לילה לקחתי רכבת לילה מאל-מניא לאסואן. זה עלה בסביבות ה60 לירות בשביל רכבת רגילה, לא תיירותית עם מיטות שינה, אך הכסאות היו מאוד נוחים ואפשר להניח אותם אחורה כדי לנמנם. קניתי את הכרטיס יום מראש - בעונות מסוימות אולי צריך לקנות עוד יותר לפני. מנהל התחנה דאג לסגור לי כסא לבד, ללא בן אדם נוסף שיושב לידי, מכיוון שאני תיירת בודדה. הרכבת איחרה בשעתיים (כנראה סטנדרטי בשביל רכבות במצרים), הנסיעה ארכה 11 שעות. שני בנים צעירים קנו לי קורוסונים עם שוקולד בסביבות שתיים לפנות בוקר, סתם ככה מהטוב לב שלהם והרצון לגרום לי להרגיש בנוח. חלק ח׳ - אבו סימבל תיאמתי מראש עם מוחמד בעל ה Cairo Downtown International Hostel כדי שיעזור לי להצטרף לטיול מאורגן מאסואן לאבו סימבל. תמיד יוצאים לאבו סימבל מוקדם בבוקר, זאת נסיעה של כמה שעות טובות (לא זוכרת כמה בדיוק - אני נרדמתי כל הדרך הלוך וחזור). ההסעה אספה אותי ישירות מהרכבת באסואן, עם עוד תיירים שכבר חיכו בתוך המיניבוס. המקדשים (יש שתיים) של אבו סימבל הם מהיפים ביותר שראיתי כל הטיול, גם בגלל מיקומם האסטרטגי על צוקי המים, וגם הניתוק המוחלט מכל דבר שהוא ציביליזציה. חשוב מאוד שזה יהיה חלק מהטיול שלכם אם אתם באזור דרום מצרים! *טיפ: לא לשכוח שאם אתם נותנים לאחד מהעובדים או מקומיים לצלם אותכם, הם יידרשו בקשיש! לא לתת את הפלאפון לאף אחד שאתה לא סומך עליו. תקף לכל הטיול. חלק ט׳ - אסואן אסואן בעיר מבחינת אופי, תרבות וצבעים, אסואן זאת העיר הכי אהובה עלי. הנילוס פה זה איך שדמיינתי את הנילוס כל חיי, ואולי בגלל זה התאכזבתי מהנוף של הנילוס בקהיר. הכל באסואן חיי, שוק עם ריחות ובגדים צבעוניים, הרבה יותר קטן מחאן אל-חלילי של קהיר אבל משום מה הרגשתי פה הרבה יותר בנוח. יש אוכל טעים בכל פינה, אחלה פול, אחלה פלאפל, ואחלה מיצים (אולי לא הדגשתי מספיק, אבל אין על המיצים של מצרים - הם זולים, טריים, וט-עי-מים.) ישנתי לילה ראשון בבית מלון צנוע, קליאופטרה, כמה דקות הליכה מהשוק, קרוב לטיילת, סטנדרטי ונעים ובדיוק מה שהייתי צריכה ללילה אחת. מקדש פילה מוחמד מ Cairo Downtown International Hostel סגר לי שייט על הנילוס ל4 ימים מאסואן ללוקסור עם מדריך צמוד בקבוצה קטנה של 3 אנשים (שלא הכרתי לפני, אבל התחברנו מאוד). ביום הראשון בשייט, המדריך, בשם האני, לקח אותנו למקדש פילה. מקדש פילה ואבו סימבל הכי ריגשו אותי מכל מה שראיתי בטיול. הגענו למקדש עם אונייה קטנה, כל הדרך עד לשם קסום כמו המקדש עצמו. הסכר הגבוה האני המדריך הסיע אותנו לסיור בסכר הגבוה של אסואן. זה היה נחמד, אבל אני לא התרשמתי במיוחד, והרגשתי שזאת היתה דרך של משרד התיירות של מצרים לממן את פרויקט בנייה שלה ע״י תיירים. אי הנובים יצאנו כמה חברים מהשייט בערב ב״פלוקה״, סירה קטנה של המקומיים בנילוס, במשהו כמו 10 לירות לבן אדם לאיי באמצא הנילוס שזה כפר הנובים. הנובים הם אנשים מיוחדים שנמצאים במצרים מאז הפרעונים, ועדיין שומרים על תרבות ומנהגים מיוחדים. המבנים שלהם כחולים, השוק שלהם צבעוני ביותר, ויש להם תנינים כחיות מחמד. שטים ביחד לאי הנובים - חברים הכרתי באבו סימבל הקפטין של הסירה לקח אותנו לשם, חיכה לנו במשך שעתיים שהסתובבנו, והחזיר אותנו לשייט. הבאנו לו טיפ גדול ואמרנו לו המון תודה. אני אמצא אותו ואשתף את הפרטים שלו כי מגיע לו! קפטין הפלוקה שייט 3 לילות ו 4 ימים על הנילום, עם עצירות באסואן, קומומבו, אדפו ושני צדדי לוקסור. שווה ביותר. זה 5 כוכבים עם 3 ארוחות ביום כלולות וסופר טעימות ומגוונות (מאוד נהנתי), בריכה ובר על הגג, חדרים אדירים עם נוף לנילוס ואמבטיה, מסיבה מאורגנת לאורחים, וטיולים מודרכים אם סגרתם את זה מראש. עלול לעלות בין 70 ל120 דולר ללילה תלוי בעונה ותלוי בלקיחת מדריך או לא (מומלץ ביותר - היציאות מהשייט וההסברים באטרקציות הם לא אותו דבר.) הקאצ׳ - כניסה למקדשים ואטרקציות לא כלול בטיול המודרך ושייט, תתרגלו לזה במצרים. *טיפ: השייט גם לא כולל שתייה אך מציע את זה בתשלום. זה חכם לקנות בקבוקי מים לפני לקראת הטיולים ואפילו איזה בקבוק יין או פחיות בירה שיהיו בחדר (אפשר למצוא חנות בקלות - תשאלו מקומי בחנות או ברחוב) חלק י׳ - קומומבו ואדפו אפשרי להגיע למקומות האלה גם עצמאית עם תחב״צ, אבל מכיוון שלא עשיתי את זה בעצמי, ומרוב שכל כך נהנתי מהשייט והטיול המודרך, אני לא יכולה להמליץ. Temple of Kom Ombo *טיפ: תמיד להביא איתכם בקבוק מים ליציאות מהשייט, זה חם, יכול להיות יותר ארוך ממה שתכננתם, ובאתרים האלה מנסים למכור לכם דברים במחיר מוגזם. חלק כ׳ - לוקסור כל מה שיש לראות בלוקסור יפה ומרשים כמו שחלמתם. אני מניחה שתהיו בסיור מודרך ותלכו למקומות השווים ביותר, וכדי לכם - גם כדי להתנייד וגם בשביל ההסברים והסיפורים העשירים במידע. Karnak Temple The Temple of Hatshepsut The Valley of the Kings - inside the tombs סיימנו את השייט ואת הטיול המודרך בלוקסור. החלטתי להישאר שם עוד יומיים כדי לכבוש את העיר בעצמי. לוקסור בעיר לוקסור מלאת חיים כמו אסואן אך היא יותר דומה לקהיר מבחינת תזוזה ורעש. לי היה מאוד נחמד להסתובב בשווקים, ברחובות שמלאים בחנויות ומסעדות, לשתות אייס קפה טעים מאוד בבית קפה שצופה מעבר למקדש של לוקסור, ולשחק עם ילדים מקומיים כדורגל. קרים, בן 9, מבריק ומדבר אנגלית שותף, כרגע מוכר מסכות ברחוב עם האחים הקטנים בזמן הקורונה בהפוגת בתי הספר ישנתי בהוסטל של בוב מרלי במחיר רצפה ונהנתי מאוד מהאווירה המשפחתית שהייתה (ובאמת משפחה מנהלת את ההוסטל הזה.) ארוחת בוקר נעשתה בחום ובהבה, טיפים והמלצות על ימין ושמאל, מרחק הליכה להכל, וישבנו חופשי ביחד בערב על נרגילה ויין (למי שהיה מותר לשתות). בעיקר הסתובבתי, דיברתי עם מקומיים, הבנתי מי נגד מי, אספתי הרבה ריכוליות וסיפורים מעניינים, ואכלתי את הפיצה הכי טעימה בחיי (לא זוכרת אם זה היה Quick Pizza או PizzaHome אבל תשאלו את הבעלים של ההוסטל שלכם, זה שווה כל ביס.) בנות לוקסור *טיפ: אני לא נסעתי לאי הבננות אחרי שקראתי הרבה ביקורות לא אטרקטיביות בכלל על המקום הזה. *טיפ: אני לא עשיתי את הכדור הפורח מסיבות אישיות אבל שמעתי רק דברים טובים ועזרתי לחברים לסגור מחיר - סביבות ה25 - 30 דולר (לא יותר!) סיפור קצר ומצחיק איך שאני חוויתי את זה, המקומיים מאוד מתלהבים מתיירים, בהרבה מקרים תיירות (דרך יפה להגיד את זה). עצרו אותי גברים על בסיס יום-יומי להצטלם, אבל גם נשים ואפילו משפחות לקחו מזה חלק. כשזה כבר הגיע על סף העצבים שלי, אני החלטתי לשנות גישה והתחלתי לדרוש כסף - ״חמסה גינ׳יה״ - עבור כל תמונה שמישהו רצה ביחד. כמובן שהרוב צחקו ועזבו אותי בשקט, אך פה בלוקסור קיבלתי את התשלום הראשון שלי משני בנים שהיה להם מאוד חשוב שנצטלם - וכמובן שעשיתי את זה בצחוק גדול! אז בנות (ובנים, למה לא) זאת אחלה שיטה לסרב למציקים במקום כל הזמן להגיד ״לא״. חלק ל׳ - הורגאדה מוקדם בבוקר לקחתי את חברת האוטובוס Go Bus מלוקסור (מרחק הליכה מההוסטל) ליעד הבאה והסופי שלי במצרים, הורגאדה. בצירוף מקרים, אחד מהצוות של בוב מרלי, מוחמד, גם יצא כדי לנסוע להורגאדה לרדוף אחרי תיירת מאוסטרליה שהוא התאהב בה. את הכרטיס קנינו באותו בוקר בתחנה (אבל שוב מאמינה שבעונות פופולריות יותר צריך להזמין מראש ולא בספונטניות.) הנסיעה מלוקסור להורגאדה עולה בערך 35 ליורת, ולוקח כ5 שעות, אבל הרגיש הרבה פחות אחרי שמוחמד בידר עם הסיפור אהבה שלו, ואני כמובן שיתפתי המלצות. *טיפ: העצירה בין לוקסור להורגאדה על הפנים ויקר ברמות היסטריות, להביא שתייה ונשנושים מלוקסור! הורגאדה זה חופים ובריכות שחייה בצבע מטריף, שנורקלים, צלילות, ברים ומועדונים ישנתי בהוסטל הכי טוב במצרים, Marina Square Hostel, במקרה ההוסטל של חברה של מוחמד. לא יקר, הכל סופר נקי, ואני התאהבתי בתיירים האחרים ובאנשי צוות שהפכו להיות כמו משפחה. רוב האנשים שפגשתי בהורגאדה הגיעו ממקומות אחרים במצרים כדי לעבוד, לעשות כיף, לשנות אווירה - הרגיש קצת כמו האילת שלנו. יצאנו כל ערב לבלות במקום אחר, ובלילה אחרון לרקוד במועדון ״ספינקס״ - מוזיקה שמכריחה אותך לזוז! שהל חשיש שמעתי על המקום הזה מהצוות בהוסטל. זה אזור ריזורטים מרחק נסיעה ממרכז הורגאדה, אחד היפים ואיפה שהסלבים המצריים ואנשים מפורסמים מסתובבים. הלכתי לקליניקה לשלם על הבדיקת קורונה (480 לירות בערך) ומשם הגעתי לסוג של תחנה מרכזית של מוניות שירות של הורגאדה, ששם ביררתי מי מגיע הכי קרוב לשהל חשיש וקפצתי על ההסעה. כשהגענו לתחנה האחרונה התמקחתי עם הנהג שיקח אותי עד לחופים של שהל חשיש ושלמתי לו סה״כ 30 לירות על כל הנסיעה (אפשר גם בקלות לקחת אובר לשם ולחסוך בכאב ראש.) מתחת לגשר, חופים ללא עלות בשהל חשיש זה באמת שווה את הנסיעה, שהל חשיש מחביא את החופים הכי יפים של הורגאדה, מים כל כך כחולים וצלולים שזה כואב להסתכל, מיטות שיזוף, ועוד. צריך להסתובב ולחפש את החופים החופשיים (הם קיימים), כי הרוב זה לרזידנטים שמשלמים ביוקר על הפרטיות הזאת... או שתעשו כמוני ותתנהגו כאילו שאתם שייכים ותתפלחו לאחד החופים שהם בתשלום ואף אחד לא ישים לב. אין דרך לצאת משהל חשיש חוץ מרכב, אז הזמנתי אובר ונסעתי לקניון סנזו לשתות קפה, ומשם תפסתי מיניבוס/מונית שירות בחזרה למרכז הורגדה. אל-גונה בתור לבדיקת שהייתי בו התיידתתי עם תייר שמשפחתו במקור ממצרים, והם מחזיקים בית נופש באזור השני של רזורטים עשירים ושווים בהורגאדה - אל-גונה (נמצא צפון למרכז הורגאדה, בזמן ששהל חשיש בדרום). יש אוטובוסים ממרכז העיר לאל-גונה וחזור כל יום, למזלי אספו אותו ברכב פרטי בהלוך (בחוזר לקחתי אוטובוס - קל מאוד ונוח.) אין יותר מידי מה לחפש באל-גונה אם לא מכירים שם אחד מהרזידנטים, אבל הוילות מרשימות ביותר, כל אחד מחזיק שם בריכה עם ג׳ט סקי, ויש אין סוף מסעדות וברים ברמה גבוהה. חלק מ׳ - חזרה לארץ קניתי טיסה דרך Egypt Air יומיים מראש ב20 דולר מהורגאדה לשארם א-שייח. הטיסה יצא בתזמון עם עוד 2 חברות מההוסטל, אז לקחנו ביחד אובר, מאוד קל להגיע לשדה בהורגאדה. שדה קטן, הגענו משהו כמו שעה וחצי מראש וגם זה היה יותר מידי זמן, וטסנו חצי שעה לשארם א-שייח. לצאת מהשדה בשארם זאת מלחמה. ללא ארגון של הסעה או מונית מראש, המוניות שם ינסו לדפוק מחירים מופרזים על נסיעה של כמה דקות. הלכנו לכביש הראשי והעדפנו לעצור שם מונית שיקח אותנו לתחנת אוטובוסים, ומשם לקחנו אוטובוס לדהב (האחרון של היום, בסביבות 16:00). וזהו, ישנתי לילה בדהב בהוסטל אחד הכיפים, פגשתי את מיקה היוזמת המקסימה של ״אוהבי מצרים״ לגמרי בפוקס, ויצאנו לארוחת ערב איטלקית משהו מהסרטים (היה לי חשק לאיטלקי במשך כל החודש בערך). בבוקר הצטרפתי למשפחה שנסעה לגבול של טאבה כדי להספיק לאוטובוס האחרון שיוצא מאילת למרכז ביום שישי (שכמובן אליו לא הספקתי להגיע, אבל זה כבר סיפור אחר.) מאוד נהנתי לכתוב על הטיול ומקווה שנהנתם גם. אם יש לכם שאלות שאני יכולה לענות עליהם, אשמח לעזור! :) שאלות וטיפים נוספים זה מסוכן להגיד שאת מישראל? במשך החודש המדהים הזה, יצא לי לנהל שיחות מעניינות עם לא מעט אנשים מקומיים מכל פינה במצרים. את חלקם הרגשתי בנוח לשתף מהיכן אני - אם אחרים, פחות בנוח או שחששתי איך שיגיבו, או שפשוט לא היה צורך לחשוף את המידע הזה. אני אישית חושבת שהכי טוב זה לא להצהיר בקול רם מאיפה אתם, ותפעילו שיקול דעת בכל מפגש - כל מקרה לגופו! לבוש בחרתי להתלבש מאוד צנוע במשך כל הטיול, גם מכבוד וגם בשביל הנוחות האישית שלי. הסתובבתי לרוב עם שמלות, שרוולים ארוכים או קצרים, וכיסוי ראש ומקומות ציבוריים כמו אוטובוסים ורכבות. בקשיש עדיין מבקשים בקשיש על כל דבר. אל תחששו או תפחדו! אם בא לכם לתת, או הרגשתם זאת באמת הייתה השקעה, אז תפרגנו ותעשו רושם טוב, זה גרושים בשקלים וזה עושה לבן אדם השני את היום. מצד שני, הגעתי לשלב שכבר נמאס לי מהחפירות ומההתנהגות הלא מכובדת הזאת, אז זה לגמרי בסדר להגיד לא, לא לענות, להמשיך ללכת, להיות אסרטיבי, או פשוט להיות ביצ׳. סים קארד הטיול הזה לא היה אפשרי בלי סים מצרי, זה הכרחי לכל אורך הדרך לתכנון, תקשורת וביטחון. אני בטעות הוצאתי סים של orange, אבל אני ממליצה לעשות אך ורק vodaphone, שתופס את הקליטה הכי טובה ברוב האזורים במצרים (כולל במדבר, איפה שלא היה לי אפילו אחוז קטן של קליטה.) טיפים למטיילת העצמאית למרות שאני לא מתחרטת על שום שלב מהטיול, אני אגיד את הדבר הברור מאליו: זה לא קל לטייל לבד כאישה, במיוחד במדינה כמו מצרים. היה קשה, לפעמים מפחיד, והתנהגתי בצורה זהירה וחשדנית, הרבה הייתי מתוסכלת ועצבנית, אבל בנוסף לכל החוויות והאנשים המדהימים שפגשתי לאורך כל הדרך, הרגשתי שחזרתי כמו בן אדם חדש. לקחתי איתי לטיול מחברת שבה כתבתי וציירתי את החוויות שלי ביום יום. ובאחד העמודים באמצא הטיול, כתבתי את חמשת החוקים למטיילת העצמאית במצרים: לא לסמוך על אף בן אדם אחר, רק על עצמך לכל דבר יש מחיר אל תקשיבי לעולם לגבר עם פרצוף של סמור זה בסדר גמור להיות ביצ׳ית אלו שיש להם פחות, תמיד נותנים יותר