אמ;לק - אין, פוסט סופר ארוך ומלא בכל הטיפים והתובנות שלי מהטיול. מקווה שיעזור למישהו כי לנו היה מאוד קשה לאסוף את כל המידע תודה מיוחדת ל Mika Tzu , Ouri Schwartz ול Malik Jozeen שעזרו עם ימבה מידע :) ויזה עלות 150 שח- מגיעים לשגרירות מצריים בתל אביב, מגישים טופס של 2 עמודים (הויזות נלקחות לאישור רק בימי ראשון-שלישי לכן כדי שלא יתבזבז שבוע, עדיף לתת לפני שלישי). לאחר שהויזה מאושרת (כשבוע) חוזרים, נותנים דרכון ומשלמים 150 שח, חוזרים לאחר כעוד שבוע לקחת את הדרכון עם הויזה. מעבר גבול עם רכב לקחנו רכב לתוך סיני- שארם (אסור להכניס רכב 4X4 או עם מצלמת דרך). הוצאנו רשיון נהיגה בינלאומי ותרגמנו את רשיון הרכב כמה ימים לפני בממסי. עלויות מעבר לאדם: 102 שח אגרה לכל אדם בצד הישראלי + 5 שח לכל קבוצה (ניתן כנראה לשלם באינטרנט את האגרה ולחסוך את ה 5 שח עמלה). 400 לירה לאדם בצד המצרי שמשולמת אחרי מעבר מחסום (כבר בשלב הנסיעה) עבור הרכב- מספר תחנות שמסתכמות ב 700 לירה לרכב. שימו לב שאחת האגרות היא משהוא כמו 53 לירה ו"אין להם עודף" אז ייקחו מכם במינימום 55 או שתגיעו עם לירות בודדות (באופן כללי "טריק" ה"אין עודף" חוזר מספר לא מבוטל במצריים ובמעבר גבול) ממליצה לקחת עט כי אחרת יש דוכן של אנשים שנותנים לכם עט במילוי הטפסים ומבקשים טיפ. כנ"ל גם לקחת מברג כדי להחליף את לוחית הרישוי לבד חניית רכב לזמן ארוך בסיני כיוון שהמשכנו למצריים עצמה, את הרכב החנינו בחניה חינם בנאבק. שמרוחקת 7 ק"מ משגה התעופה של שארם. יש שם הרבה אזורים מול בתי המלון עם חנויות קטנות והשאנו שם את הרכב לשבוע. לקחנו הימור שהצליח. חלק מהמקומיים טענו שאין בעיה להשאיר לכמה שעות אבל ליותר מזה זה בעייתי כי יש שוטרים שעוברים מדי פעם ונותנים דוח על שהיית רכב באותו מקום הרבה זמן. כיאה למצריים- אין לדעת אם יש אמת בדבר. אנחנו השארנו שם את האוטו והוא היה שם כשחזרנו ללא שום דוח ובדיוק כפי שהשארנו אותו. למתעניינים- יש חניה לטווח ארוך בשדה התעופה בשארם בעלות של 100 לירה ליום. את הדרך מנאבק חזרה לשדה התעופה עשינו במונית שהייתה אמורה לעלות כ 15 לירה לאדם אך בפועל לקחו מאיתנו יותר (תכלס יש שם מיניואנים שעושים את הדרך הזה וכנראה עולים כפי שציינתי- מדובר על כביש ראשי ודרך ישרה של 7 קמ). משראם ללוקסור (ומעבר תיירים בכבישים חוצי מדבר) משארם טסנו להורגדה בעלות של כ $65. במרחק של כ 50 קמ מהורגדה יש צק פוינט באזור (עיר?) שנקרא ספגה. אני לא יודעת אם יש אמת בסיפורים אבל לפי מה שהבנתי, אסור לתיירים לחצות את הצק פוינט אחרי שעה 1800. ובאופן כללי אסור לתיירים לסוע בכבישים חוצי מדבר (בין ערים) בין 1800 ל 6 בבוקר. הטיסה שלנו תוכננה לנחות ב1600 בהורגדה ומשום כך, סגרנו עוד מהארץ מונית דרך חברת תיירות בעלות של 1400 לירה לכולה והם גם דאגו לאישורים(שלחנו להם יום מראש צילום דרכונים). הדרך מהורגדה ללוקסור ארכה כ 4 שעות (לא היו פקקים מיוחדים) ובמעבר צק פוינט הנהג פשוט אמר שאנחנו הולנדים, כן הציג איזשהו אישור אבל לא דרשו דרכונים. ידוע לי שיש גם אוטובוס שעושה את הדרך הזו (לא יודעת זמנים) וראיתי שיש בתאוריה גם אפשרות לאובר שעולה בהערכת האפלקציה 1000-1200 לירה (שוב- לא מאומת כי לא לקחנו אובר). בהמשך הטיול נתקלנו שוב באותו עניין באבו סימבל ומכל מני שיחות, מה שנראה לי בפועל הוא שאם נוסעים עם חברת תיירות, הם אכן צריכים לדאוג לאישורים אך אם נוסעים עם אוטובוס\סתם מונית, יש מצב שלא צריך אישורים. אבל מידע זה לא מאומת כי בפועל בכל פעם כזו שהיה עניין עם אישורים, בסוף לקחנו חברת תיירות.. לוקסור לנו במלון נפרטיטי- מיקום מצוין, ממש על השוק. קיבלנו חדר פנימי יחסית אז בניגוד לביקורות על הרעש, לנו היה שקט. יש להם גג ממש נחמד שמשקיף לנילוס ושם גם הארוחת בוקר שהיא אחלה. בערב פועלת שם מסעדה שכמו כל מצריים- האוכל בה לא טעים לדעתי.. בבוקר תפסנו מונית ב300 לירה לכל היום ועברנו איתה במקדש חתשפסות (50 לירה), עיר המלכים- 3 קברים לבחירתכם (100 + 125 לקבר של תות אנך עמון), קרנק (75 לירה לאדם) (לא נכנסנו למקדש לוקסור שממוקם ממש מול המלון) כל המחירים לאטרקציות המוסדרות שציינתי הם לסטודנט (בחצי מחיר בהצגת תעודת סטודנט רגילה מלבד בפירמידות שהתעקשו על התעודה הבינלאומית) מלוקסור לאסואן יום לפני, בערב, הלכנו לקנות כרטיסי רכבת ממוזגת לאסואן- אחרי המתנה ארוכה בתור ובקשת עזרה ממקומי כי לא דיברו שם אנגלית, קנינו כרטיסים לרכבת בוקר בעלות של 30 לירה לאדם (באינטרנט היה רשום שזה עולה 53 לירה.. אולי כי מקומי רכש עבורי אז קיבלנו מחיר מצרי). הרכבת איחרה בשעה וחצי וכנראה שזה נורמטיבי. אסואן באסואן יש הרבה יותר טבע ומרגיש הרבה יותר נחמד (פחות מציקים בשוק). לנו בהוסטל יאסין- מיקום מעולה בתוך השוק, מחיר זול ממש, בעל המקום מארגן אטרקציות במחירים הוגנים יחסית אבל - ארוחת בוקר כמעט לא קיימת והמלון לא נקי ומריח מסיגריות.. שיט על הנילוס - עשינו שייט ממש נחמד על הנילוס (250 לירה לכולם לשייט של כשעה וחצי) – בשיט עוצרים ליד גן בוטני שהליכה בו עולה עוד 20 לירה לאדם- אפשר לדרוש לדלג על זה. עצרנו ליד דיונה גדולה שמגיעה עד שפת הנילוס, טיפסנו עליה- יש ממנה תצפית מרהיבה ואח"כ אפשר להתרחץ בנילוס למרגלותיה. אבו סימבל - מהממם!! ממש ממש!! (100 לירה לסטודנט +13.5 לסינדיקט המדרכים ולמי שמעוניין - 300 !! לצילום) גם פה יש עניין לא ברור עם אישורים והגעה... לקחנו הסעה דרך המלון שאספה אותנו ב4 לפנות בוקר והחזירה ב13:30 (250 לירה לאדם כולל ארגון אישורים שלא בטוחה שכלל קיימים..). אפשרויות הגעה נוספות זה אוטובוס שעולה כנראה 50 לירה לאדם לכוון ויוצא ב 6 בבוקר או 8 (לא בדקתי) אבל יש לקחת כנראה מונית לתחנת אוטובוס (לא יודעת מחיר) ולא בטוחה מתי הוא חוזר.. נראה לי גם שהוא מוריד כק"מ מהכניסה לאתר. ואם מישהו אומר לכם ששווה לקחת הסעה שיוצאת ב4 בבוקר כדי לראות את הזריחה באבו סימבל – זה שטות כי לא מגיעים בזריחה, מגיעים בערך ב8. ככה שאוטובוס יכול להיות אחלה אופציה אקונומית. (יש יומיים בשנה שאחד מהם באוקטובר בו השמש זורחת בדיוק על הפרצוף של אחד הפסלים ואז באמת מתארגנים מלא תיירים לחזות בזה בזריחה). מאסואן לקהיר הזמנו מראש מהארץ רכבת לילה לקהיר. עלות $84 לאדם ( 80+ מס הזמנה באינטרנט). יחסית ממש נוח- תאים זוגיים וקומפקטיים של מיטות. הכרטיס כולל ארוחת ערב ובוקר +שתייה חמה בבוקר בלבד (כל הזמנה של שתייה מעבר-בתשלום). הפעם הרכבת יצאה בזמן 😊. קהיר לנו במלון קפיטל קרוב לכיכר תלת הרב. הזמנו square boutique hotel אבל יש להם מלון נוסף מאוד קרוב לשם, תחת אותם בעלים ושמו אותנו שם. מקריאת ביקורות, המלונות בעלי אתו מחיר ורמה אז לא התנגדנו. הפירמידות בגיזה- כמו בכל קהיר, לקחנו גם אובר לשם (76 לירה). כבר מיד אחרי המחסום, המקומיים עצרו את הנהג התמים שלנו וגרמו לו להוריד אותנו שם בטענה שחייבים לקחת גמל למשרד הכרטיסים שלטענתם הוא הליכה של 12 קמ... אל תאמינו להם, אין שום צורך בחיות.. אז עלינו עוד 200 מטר בכביש רגלית למשרד כרטיסים.. גם במתחם עצמו מנסים כל הזמן לשכנע אתכם לקחת כרכרת סוס או גמל, אל תיקחו, החיות ממש מסכנות שם ואין שום צורך! עלויות: 500 לירה לאדם (לא נתנו הנחת סטודנט לכרטיס סטודנט רגיל). המחיר כולל כניסה למתחם הפירמידות והספינקס, כניסה לפירמידה הגדולה ולמוזאון הספינה. אפשרות נוספת: לקנות כניסה למתחם ב160 + כניסה למוזאון הסירה ב50 ולוותר על הכניסה לתוך הפירמידה שעולה 350 כי יש פירמידה קטנה שאפשר להיכנס אליה ללא תוספת תשלום וזה דומה לגדולה.. הפירמידות יפות אבל כמות המקומיים שמציקים שם והרגשת ה"מסחרה" ממש העיבה על החוויה ולכן אבו סימבל נשאר עדיין כאתר האהוב עלי. יצנו מהפירמידות באזור 16:30 (כשנסגר) והסתובבנו קצת באזור כשי לחכות למופע האור קולי שהתחיל ב19:00. את המופע ראינו מהקומה העליונה של פיצה האט. לא ממש שומעים והיה דיי קר אבל יפה😊 מוזאון קהיר (80 לירה לסטודנט) - יפה אבל ממש ארוך ומצריך כמה שעות טובות כדי לראות הכל. שוק חאן חליל – אולי כי אנחנו כבר "בוגרי" השוק בלוקסור ואסואן, לא התלהבנו. שוק מאוד מאוד תיירותי וכך גם המחירים.. הכל הרגיש תעשייתי ומיוצר בסין.. לדעתי השוק באסואן היה יותר זול ואתנטי.. כנאפה - הכי דומה לארץ והכי טעימה מכל מה שטעמנו – בזינאב חתון ליד השוק חאן חליל וקרוב למקום הריקודים הטנוריים. יש כנאפה גבינה\מנגו (אני מאוד אהבתי- במקום גבינה יש מעיין סורבה מנגו)\נוטלה (לא טעמתי). מחיר 25 לירה לכנאפה. את הכנאפה מגישים רק החל מ17:00 בדרך לשם אכלנו את הטעמייה (פלאפל מעולה מפול) הכי טעימה והכי זולה שנתקלנו (2.5 לירה למנה שזה חצי פיתה) מופע ריקודים טנוריים - הריקודים עם החצאית, 3 פעמים בשבוע – שבת, שני ורביעי. בתוך מסגד ליד שוק חאן חליל. מתחיל ב19:30 ונמשך שעה ורבע. בפועל יש תור ממש ארוך כבר מ18:30 ושווה להגיע לתפוס מקום טוב. מחיר 82 לירה (למרת שעל הכרטיס רשום 75, יש שלט עם מחיר חדש ואין הנחת סטודנט) ושוב אותו סיפור ש"אין עודף" אז תהיו מוכנים עם כסף מדויק.. מצודת קהיר - מחיר 70 לירה לסטודנט (פה גם לא ממש רצו לתת הנחה לתעודת סטודנט רגילה). לדעתי ממש יפה. יש תצפית על קהיר מכל מיני מקומות והמסגדים (יש שם 2) ממש מרשימים לטעמי. חתימה בדרכון - כיוון שכל הטיול שלנו ארך מעל לשבוע, יש צורך להחתים דרכון כל שבוע (לפני תום אותו שבוע) במשטרת תיירים. מקום ההחתמה הוא באשנבים מצד שמאל לבניין הגדול בכיכר תחריר. צריך לתת את הדרכון, עותק מצולם 1 של העמוד עם התמונה (מכונת צילום יש בבנין בכניסה מימן והעלות היא לירה לדף) ולמלא דף קטן שלוקחים מהפקיד באשנב (תביאו עט). אם הגעתם מוכנים התהליך לא יקח יותר מ3 דק. מקהיר לקחנו טיסה חזרה לשארם (כ $70) שארם למזלנו האוטו חיכה שלם ובלי קנס 😊 לדעתי שארם מהממת – כמו אילת רק בקטע טוב. לנו במלון פיירוז שלא שמנו לב אבל האינטרנט לא כלול (מבאס) ושתדעו שמותר לעשן שם בלובי (מבאס2).. צללנו בראס מוחמד (סירה גדולה +2 צלילות +ציוד+אוכל+מדריך) ב50 יורו לאדם וצלילה אחת בחור הכחול בדהב (ממש מיוחד!) ב$40 לאדם. המלצה נוספת- שנרקלנו באום סיד (יפיפה!), החוף נקרא אל פנאר (כניסה בעיקרון 100 לירה לאדם אבל יש גם כניסה מוזלת ב60 לאדם) מעבר גבול לארץ לקחו מאתנו בצד המצרי עוד 2 לירה לאדם (שוב אין עודף) בתמורה קיבלנו בולים ירוקים שאין לי מושג מה עושים איתם ועוד 10 לירה אגרה כלשהי על החזרת הרכב. לא הייתה בעיה להעביר שתייה קלה וגבינה שקנינו (אפילו לא שיקפנו את השקיות האלו במצד המצרי) ובצד הישראלי לא שיקפנו שום ציוד.. המעבר גבול בחזור לקח כשעתיים וחצי, בעיקר סתם בגלל המתנה בתור בצד הישראלי. אה, ולא קרעו לנו את הדרכון בשום שלב.